רותי (הפרטים האישיים בדויים), בת 35, נשואה +2, גננת במקצועה, חלמה תמיד על משפחה גדולה, עם 4 ילדים לפחות, אותם תלד ותגדל באושר ובאהבה. אך המציאות טפחה על פניה, ולאחר 2 הריונות תקינים ושני ילדים בריאים, היא מצאה את עצמה נכנסת להריון ומפילה , שוב ושוב, בד"כ בשבוע צעיר של ההיריון. היא ערכה את כל הבדיקות הרפואיות הנדרשות, שלא העלו דבר. הרופאים אמרו לה שהיא אישה בריאה ואין להם מענה לשאלה מדוע היא מפילה.
רותי הפכה למוטרדת וחסרת מנוחה. הרצון והכמיהה לילד הלכו והתחזקו בה. היא המשיכה לנסות להיכנס להריון, בתקווה שהנס יקרה והיא תצליח להיקלט ולהחזיק הריון. אך המתח, שהצטבר בתוכה, הלך וגבר, ככל שעבר הזמן. היא הרגישה קושי להמשיך לתפקד בחיי היום יום, היא הרגישה שהיא מאבדת את הסבלנות, את יכולת ההנאה, ושהיא עצובה לעיתים קרובות, ולא תמיד יודעת למה...רותי הרגישה שהיא לא כתמול שלשום. בשלב זה החליטה לפנות לטיפול , וכך הגיעה אלי לקליניקה.
בשיחות רותי שיתפה בתחושותיה, אמרה שאיש לא מבין את הכמיהה הזאת שלה לילד נוסף, איש לא מבין עד כמה זה חשוב ומשמעותי עבורה. היא דיברה על תחושת הבדידות שהיא חווה, לעיתים גם בתוך הזוגיות, ושיתפה בחלום שלה להקים משפחה גדולה.
רותי הגיעה אלי לשיחות למשך תקופה, שבה נכנסה להריון ושוב הפילה. יחד עברנו את הימים הקשים, את הבכי, את האכזבה ואת הכעס. המשכנו להיפגש ורותי עברה תהליך הדרגתי של קבלת המציאות כפי שהיא. מצב רוחה השתפר מעט, יכולת ההנאה גברה, ונראה היה שהיא חוזרת לעצמה. לאחר זמן מה נכנסה שוב להריון והשמחה הייתה רבה. ליוויתי אותה לאורך כל ההיריון, שהיה רווי חששות ופחדים, עד שלבסוף נולדה תינוקת בריאה.
וכך כתבה לי רותי לאחר הלידה : "דנה יקרה, אין לי מילים להודות לך, על התמיכה והעזרה הרבה שנתת לי בתקופה הלא קלה שעברתי. היותך לצידי והאמונה שלך בי, חיזקו אותי ואיפשרו לי להאמין, שהכל אפשרי. והנה היום, כשאני חובקת את ביתי התינוקת, אין מאושרת וגאה ממני. תודה לך על הכל."
