שושי, בת 32, ר+0, עובדת בתחום המחשבים, (הפרטים האישיים בדויים), חלתה לאחרונה בסרטן השד. כעת שושי עומדת להתחיל בטיפולי כימותרפיה, ולאחר התלבטויות רבות, החליטה לבצע הליך של שימור ביציות.
בני המשפחה של שושי גרים כולם בחו"ל, היא לבד בארץ, ויש לה כאן רק קרובי משפחה רחוקים.
מאז גילוי המחלה שושי הפסיקה לעבוד, והיא מקדישה את כל זמנה לבדיקות והתייעצויות עם רופאים.
במצב זה שושי מצאה את עצמה לבד, נאלצת להתמודד עם סיטואציה רפואית לא פשוטה.
כשנפגשנו היא סיפרה לי שמגיל צעיר, היא רגילה להיות עצמאית ולנהל את חייה לבד, ולכן גם היום היא מרגישה אי נוחות לשתף את הקרובים לה במצבה.
היא סיפרה לי שבסופשבוע האחרון היא ישבה עם 2 חברות בפאב, ולא סיפרה להן דבר. הן ישבו יחד , כמו תמיד, צחקקו, סיפרו זו לזו על דייטים, והיא הרגישה איך הבטן שלה מתהפכת.
עד סוף הערב שושי לא סיפרה לחברותיה דבר. כבר חודש ימים שהיא מתמודדת עם הבשורה הקשה , והחברות הקרובות אינן בסוד העניינים.
בשיחה איתי העליתי בפני שושי את האפשרות ליצור קשרים קרובים יותר ותומכים יותר עם הסביבה.
היא דיברה על הקושי שלה להיחשף, ועל החשש שלה להיות לעול על זולתה. "אני לא רוצה שירחמו עלי" אמרה לי.
דיברנו על כך, עודדתי אותה לשתף יותר, ולהיעזר יותר, בתקופה זו של חייה, ולבסוף היא אכן השתכנעה.
בסיום השיחה היא אמרה לי: "נתת לי חומר למחשבה. אני בהחלט שוקלת לשנות את ההתנהלות שלי..."
כעבור שבוע היא התקשרה אלי, וסיפרה בהתרגשות על דודה שמלווה אותה לבדיקות, על הקשר החם והקרוב שנוצר ביניהן, ועל כך שזה עוזר לה לחוש פחות בודדה.
שושי המשיכה בטיפולים , המשיכה לייצר סביבה רשת של תמיכה, שכל כך עזרה לה וסייעה לה בימי מחלתה.
לאחר שהבריאה , כתבה לי: "בזכותך דנה, זכיתי להכיר אנשים נפלאים, אנשים שתמכו בי בתקופה הכי קשה של חיי. תודה לך. לולא שוחחנו על כך כל זה לא היה קורה..."
