עם הולדתו של פג, בני משפחה נוספים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, דודים ודודות, חווים משבר, ומתמודדים עם מצוקה רגשית משמעותית, שלא תמיד זוכה להכרה.
מקובל שהאם מקבלת את עיקר תשומת הלב והתמיכה בעוד האב ובני משפחה נוספים אשר חווים את הכאב – כמו אחים וסבים וסבתות, נותרים בצד. אלו הם אלה אשר מצוקתם אינה זוכה לתמיכה. סבים וסבתות עלולים לחוות תסכול, חוסר אונים, וצורך בתמיכה לאור הסכנה בה נמצא נכדם ובנוסף מרגישים כעס ובדידות כי כאבם אינו מקבל הכרה.
נמצא כי הסבים והסבתות חוו את אותם רגשות כמו ההורים–פחד, חרדה והלם - אך בעוצמות נמוכות יותר. מהסבים והסבתות מצופה לתמוך בהורים, אך הם בעצמם חווים מצוקה הן בשל הלידה המוקדמת של נכדם והן מהחוויה הקשה שעובר הילד/ה שלהם (הורה הפג). המצוקה שחווים הסבתות והסבים עלולה להגביל את היכולת שלהם להיות משאב תמיכה עבור ההורים ואף עלול להיווצר מצב בו ההורים צריכים לתמוך בסבים, בזמן בו הם בעצמם זקוקים לתמיכה רבה.
コメント